החלטה בתיק ע"מ 1076/13

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו שתי עבירות. האחת, זריקת חפץ נפיץ, בכך שבחודש פברואר 2012 יידה אבנים לעבר ג'יפ צבאי בעת שחברו יידה לעבר הג'יפ בקבוק תבערה. בקבוק התבערה פגע בג'יפ. העבירה השנייה עניינה זריקת חפצים, בכך שבחודש אוגוסט 2012 יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל.

המשיב נעצר עד תום ההליכים בהסכמת סניגורו, אולם בהליך עיון חוזר הוחלט על שחרורו בתנאים. בית משפט קמא נימק את ההחלטה בקושי ראייתי אותו מצא בסתירות בעדויות העד המפליל, כמו גם בקושי בראיית החיזוק לאותה עדות מפלילה.

בערר שלפניי טענה התביעה כי בית משפט קמא שגה בקביעתו שקיים קושי ראייתי, וטענה כי אין הצדקה לשחרר את המשיב. ההגנה מצידה טענה כי אין פגם בהחלטת בית משפט קמא.

בעקבות הדין ודברים שהתנהל בדיון שלפניי, ולנוכח הערותיי, הודיעה התביעה כי היא מתקנת את כתב האישום, ומוסיפה עד תביעה נוסף שיש בו כדי לחזק את אמרות המפליל.

דיון והכרעה

אין מחלוקת ממשית בין הצדדים באשר לקיומה של עילת מעצר. אכן, מי שנוטל חלק באירוע משולב של יידוי אבנים ובקבוק תבערה לעבר כלי רכב צבאי, ובאירוע נוסף של יידוי אבנים, מלמד על מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר.

המחלוקת, כאמור, הינה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. כתב האישום מבוסס על עדותו במשטרה של בלאל שאהין, המפליל את המשיב בשמו המלא באירועים המיוחסים לו. המשיב אמנם הכחיש בחקירתו את המיוחס לו, אולם אישר את היכרותו עם בלאל שאהין. הקושי הראייתי אותו מצא בית משפט קמא נעוץ בכך שהמפליל מסר אמרה אחת בתאריך 23.8.12, בה קשר עצמו ואחרים לביצוע עבירות שונות, ואמרה נוספת מיום 3.9.12, בה חזר בו באופן חלקי מחלק מהדברים שמסר באמרה הראשונה, אם כי אישר חלק אחר מהדברים והוסיף דברים נוספים עליהם לא מסר באמרה הראשונה.

אינני סבור כי עניין זה, כשלעצמו, פוגע במידה משמעותית במשקל הראייתי הלכאורי של אמרות המפליל, בודאי לא באופן המצדיק קביעה כי קיים קושי ראייתי מובנה בעדות. אכן, סתירות בעדות יכולות לפגוע במשקלה. יחד עם זאת, במקרה שלפנינו אין המדובר בסתירות משמעותיות, אלא מה שנראה כהתפתחות חקירתית. העד אינו חוזר בו מכל מה שאמר, אלא מחלק מהדברים בלבד ואף נותן הסבר מדוע שינה את גרסתו.

כידוע, אין דומה סתירה בעובדות המופיעות באותה עדות, לבין סתירה המופיעה בין אמרות שונות שניתנו במועדים שונים. סתירות בתוך אותה עדות יביאו בדרך כלל, במידה ומדובר בסתירות משמעותיות, לפגיעה ניכרת במשקל העדות. לעומת זאת, סתירות בין אמרות שונות, אינן מביאות מניה וביה לפגיעה במשקל (ראו ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל,  פ"ד ל(2), 813 ,עמ' 819-820). על כך כבר ציינתי בע' 1791/09 התביעה הצבאית נ' ג'ואברה (פורסם בנבו, 25.6.09):

"פעמים רבות נחקרים מוסיפים טיפין טיפין, וממועד חקירה אחד למשנהו, פרטים שלא מסרו קודם לכן אודות מעשים שונים שביצעו. אין פירושו של דבר כי אין לקבל את הדברים הנוספים. הדבר תלוי בכל מקרה ונסיבותיו - יהיו מקרים בהם תועדף דווקא האמרה הראשונה, מקרים בהם תועדף דווקא האמרה המאוחרת בזמן, ואף ייתכנו מקרים בהם לא יינתן אמון באף אחת מן האמרות. הדבר תלוי בהסבריו של העד, בהתרשמותו של בית המשפט מהעד, בראיות נוספות ובנסיבות המתגלות ביחס לגביית האמרות"

ואכן, המפליל מסביר כי ישנם דברים שמסר באמרה הקודמת שאינם נכונים, וזאת כיוון שלא רצה להפליל ולהתייחס לאדם בשם מילאד, שגם התוודה בפניו כי הוא מחזיק שני רובי ציד מאולתרים. ואכן, מילאד הנ"ל מאשר בחקירתו כי החזיק שני רובים כאלה ואף מאשר כי שוחח עם בלאל שאהין, המפליל המרכזי בענייננו, על אותם כלי נשק, באופן המצליב לחלוטין את עדותו של בלאל שאהין באותו עניין.

יש לומר כי ישנו חיזוק נוסף לאמרתו של בלאל שאהין, אולם המדובר בחיזוק שמשקלו "קל כנוצה", וספק אם היה די בו, לבדו, במקרה שלפנינו.

בסופו של דבר, , ישנה בידינו הפללה ברורה של המשיב בעבירות חמורות. לאחר תיקון כתב האישום, להפללה זו ישנו כיום חיזוק משמעותי ועדות התומכת בהסבר שנתן המפליל לחזרתו מחלק מהדברים שמסר באמרתו הראשונה, ועל כן המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב.

משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, מתבקשת גם המסקנה כי יש לקבל את הערר. כאמור, העבירות בהן מדובר מקימות עילת מעצר של מסוכנות. המשיב הינו בגיר, ואם נטל חלק באירועים אלה, אין מקום לקבוע בעניינו חלופת מעצר.

אשר על כן אני מקבל את הערר, ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 21 בינואר 2013, י' בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: